"בשביל שאנשים יעברו לפריפריה הם צריכים קהילה"

כשברקע המלחמה המתמשכת, תחום ההתחדשות העירונית בפריפריה דווקא זוכה לעדנה מפתיעה. או שאולי זה לא מפתיע, אלא בכלל מתבקש. בענף הנדל"ן אומרים כי אמנם ב-7 באוקטובר ענף הבנייה עצר מלכת, אבל היום המלחמה מהווה דווקא זרז לקידום פרויקטים בצפון ובדרום – מתוך הבנה כי אזורים אלו זקוקים יותר מתמיד להתחדשות.

מלחמת "חרבות ברזל" הדגישה את הצורך הדחוף בממ"דים וממ"קים לדירות בפריפריה (המחסור בהם היה אחד הגורמים המרכזיים בהחלטה לפנות ישובים) – מה שלא קיים בבנייה ישנה. לכך מתווספת התובנה ש"כל הארץ חזית" ותקווה להתגייסות ציונית של יזמים שמבינים את החשיבות.

בנוסף, בממשלה הכריזו על שורת צעדים למתן תמריצים כלכליים ליזמים בפריפריה ועל הסרת חסמים ביורוקרטיים. ולצד כל אלה קיים הצורך הדחוף בבנייה עמידה לרעידות אדמה, צורך שלא הולך לשום מקום גם בימי לחימה ונמצא על השולחן, בידיעה שהמבנים הישנים לא יעמדו ברעידה עוצמתית שעלולה לפקוד את המדינה.

כל אלו עשויים לסמן את תחילתו של גל התחדשות עירונית ביישובי הצפון והדרום במדינה, שבמשך שנים סבלו מהיעדר פיתוח על רקע היעדר כדאיות כלכלית בשם מחירי הקרקע נמוכים.

תוכנית של 10 מיליארד שקלים

לאחרונה הכריזה הממשלה על "תוכנית העשור" להתחדשות עירונית בפריפריה, במסגרתה ייבנו 37 אלף יחידות דיור חדשות על פני שמונה ערים: קריית שמונה, טבריה, צפת, בית שאן, חצור הגלילית, עפולה, מגדל העמק ואילת. המהלך, שעלותו 10 מיליארד שקלים, כבר אושר בתקציב המדינה והוא אמור להתנהל בהליך מזורז של שנתיים עד תחילת בנייה (במקום שלוש עד ארבע שנים כיום).

בנוסף, מקדמת הממשלה בהליך מהיר בנייה של 2,000 דירות בקריית שמונה ועוד 10,000 דירות באופקים שבדרום – על קרקעות מדינה.

לצד התוכניות הממשלתיות, גם השוק הפרטי מחמם מנועים. אחד הפרויקטים הבולטים הוא "מתחם התחנה" בדימונה, בהובלת קבוצת דוניץ-אלעד. הפרויקט עתיד לכלול 740 יחידות דיור, שייבנו על שטח של 96 יחידות שיפונו. 1,000 מ"ר יוקדשו לשטחי קהילה, ו-6,000 מ"ר יהיו שטחי מסחר ותעסוקה.

לפרויקט הזה שותפה גם "מצודות", הזרוע הביצועית של תנועת "אור", שהוקמה במטרה לקדם את פיתוח יישובי הנגב והגליל. תנועת "אור" הוקמה כבר לפני 22 שנה. מייסדה, אופיר פישר, אומר כי "הפוטנציאל בדימונה אדיר בזכות המיקום האסטרטגי והסמיכות לתחנת הרכבת העתידית, שצפויה להיות ממוקמת כ-150 מטרים בלבד מהפרויקט".

אופיר פישר, איך משכנעים תושבים ממרכז הארץ לעבור לדימונה?

"בשנות ה-70 נוצרה ה'עיר ללא הפסקה' בתל אביב, ולא במקרה. זה קרה בזכות יצירת מקומות עבודה, תרבות, חינוך, תחבורה ציבורית ועוד. המשימה שלנו היא לעשות את זה גם כאן. לפי תוכנית האב שלנו, בשנת 2048 יהיו בישראל שלושה מרכזים 'תל אביביים' ולא רק אחד".

איך זה יקרה?

"החסם הגדול הוא מה שיש לערים להציע. אם תספק להם סיבה לעבור – הם יגיעו. אלא שמה שקורה במרבית השכונות בפריפריה זה מה שאנחנו קוראים 'מגרשי חנייה גדולים עם חדרי שינה'. אין שום התייחסות לקהילה, לפנאי, לתרבות ולחינוך – אז למה שיבואו לגור שם? למה שזוג מראשון לציון יעבור לפרויקט בדימונה? אין שום סיבה, אלא אם נניח ההורים של אחד מבני הזוג גרים שם, או שיש לאחד מבני הזוג עבודת חלומות בסמוך לעיר".

לדברי אופיר פישר, "אנחנו בתנועת אור פיתחנו קונספט שנקרא 'שכונת חיים'. אלה פרויקטים שלא מסתכמים בבינוי בלבד, אלא משקיעים גם בהקמה של פעוטון לילדים, מרחבי תעסוקה, משרדים להשכרה, בית קפה, מועדון נוער, חדר כושר, ובעיקר קומה קהילתית שהיא המרחב בין הבתים".

מה קורה בין הבתים במרחב הזה?

"הורדנו את החנייה אל מתחת לקרקע, וכל המרחב שהיה אמור להיות חניה הוא מרחב פתוח ובטוח לילדים. בלי רכבים, עם שבילים ופארקים, גינות קהילתיות, והכל קורה במתחם בין הבניינים. בשביל שאנשים יעברו לפריפריה, הם צריכים קהילה בה ירצו לחיות".

איך אתם מגיעים לאנשים שעשויים להתעניין במעבר?

"שיטת השיווק שלנו היא קהילתית. הרבה מפה לאוזן, דרך קהילות. יש קהילות וירטואליות גדולות שחלקן רוצות להיות גם קהילות גיאוגרפיות. אנשים מחפשים את צורת החיים הזאת. לדוגמה, קבוצת מילואימניקים שרוצים לגור בסמיכות, או מרצים ואנשי אקדמיה מספיר שרצו לגור ביחד ובסופו של דבר התמקמו בפרויקט בשדרות".

הם גם זוכים לתמריצים כלכליים?

"אנחנו רוצים לומר שהתמריץ המרכזי הוא הקהילה, אבל בתקופה הזו אין לנו ברירה ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו לשוק – אז כן, נותנים גם הטבות מימון. לצערי זה מושך גם משקיעים ולאו דווקא אנשי קהילה כפי שאנחנו רוצים לראות, אבל זה המצב נכון להיום".

אופיר פישר מתאר את דרכי ההתמודות שלהם עם הרשויות המקומיות. האם הם נכנסים לנעליהן? "אנחנו ממש לא מחליפים את הרשות המקומית, והיחסים שלנו עם מרבית הרשויות מצוינים", מדגיש פישר. "אנחנו לא מפנים את הזבל ולא שוטפים מדרכות, אבל כן עובדים בשביל הקהילה. אני לא רואה בעבודה שלנו משהו שהרשות צריכה לעשות, אלא ערך מוסף שמעלה באופן משמעותי את רמת החיים והחוסן האישי של התושבים במקום".

אתם לא חלק מפרויקט ממשלתי. אתם שואלים להביא לכאן גם תקציבי מדינה?

"בסוף, כתנועה ששמה לעצמה כמטרה את קידום הפריפריה, אנחנו צריכים לפעול עם ראייה כוללת גם בשוק הפרטי. אני בטוח שהעבודה שלנו בדימונה, ובמקביל גם פרויקט שאנחנו מתחילים לעבוד עליו בקריית שמונה, תהיה זרז לפעילות של יזמים אחרים שיגיעו לכאן עם או בלי הממשלה. בכל מקרה, מתחם התחנה הוא פריצת דרך משמעותית".

אנחנו מדברים על פריפריה ועל חזון אוטופי, אבל בסוף באזורים האלה יש עכשיו מלחמה.

"זה נכון", מסכם פישר. "הפרויקט שאנחנו שותפים בו בקריית שמונה, שכולל שיפוץ של 24 יחידות דיור, כרגע בכלל לא בתהליך שיווק. אז עכשיו אנחנו לא מוכרים, אבל זה ישתנה בקרוב וכבר יש ניצנים בשטח. למשל, אנחנו בתקשורת עם קבוצה של אמנים ואנשי רוח שחיים כיום בחוף הכרמל, בוגרי תל חי, שמביעים עניין לעבור לפרויקט. הנה שוב, קהילה. זה בסיס העבודה שלנו. בסוף, הקהילות הן אלה שיעצבו את עתיד הפריפריה".