פתח תקווה משנה קצב

 

עד לפני עשור או שניים, פתח תקווה לא הייתה העיר הראשונה שעולה בדמיון כשמדברים על מהפכת ההתחדשות העירונית בישראל. במשך שנים היא נתפסה כעיר יוממות גדולה – צומת מעבר בין גוש דן לאזור השרון, עם שכונות וותיקות ובנייני רכבת שמספרים את ההיסטוריה של העיר יותר משהם מספרים את עתידה.

אבל מי שמסתובב היום במרכז פתח תקווה, לאורך ז'בוטינסקי, או באזורים הוותיקים של קרול ורמת ורבר, מרגיש משהו אחר: העיר משנה קצב.

זה לא שינוי שנולד במקרה. בשנים האחרונות פתח תקווה מגבשת תכנון עירוני ארוך טווח, ממפה את השכונות שמיועדות להתחדשות, וממקמת את הפיתוח העירוני החדש על צירי התחבורה החזקים ביותר שלה – הרכבת הקלה שכבר פועלת, והמטרו המתוכנן. התוצאה: שילוב נדיר בין תוכניות מדיניות מסודרות לבין פעילות ממשית בשטח.

מדיניות רשמית שמקדמת העירייה

התנופה הנוכחית בפתח תקווה נשענת על מדיניות רשמית שמקדמת העירייה בשנים האחרונות: מינהלת “כרמים” להתחדשות עירונית, מסמכי מדיניות לשכונות ותיקות, ותכנון מתחמים שמחליף את המודל הישן של “בניין־בניין".

מסמך מדיניות שפורסם ב־2024 מסמן בבירור את מוקדי הפיתוח: מרכז העיר, לב המושבה, רמת ורבר, יוספטל והצירים הסמוכים לרכבת הקלה. המטרה היא ליצור עיבוי משמעותי של בנייה לאורך צירים תחבורתיים, תוך שילוב שטחי ציבור, מסחר ושדרוג המרחב הפתוח.

בפועל, המשמעות ברורה: מבנייני רכבת ישנים נמוכי קומה – לעירוניות מודרנית של מגדלים, מרחבים ציבוריים וגישה נוחה לתחבורה.

הרכבת הקלה משנה את המשחק

אי אפשר להבין את ההתחדשות העירונית של פתח תקווה בלי להסתכל על המהפכה התחבורתית שסביבה.

הקו האדום של הרכבת הקלה, שנמתח לאורך ז'בוטינסקי וממשיך מזרחה, הפך את הציר הראשי של העיר לשדרה מטרופולינית. תחנות חדשות משכו אליהן יזמים, והעירייה ניצלה את המומנטום כדי לקדם מדיניות שמצמידה את רוב תוספת הבנייה לצירי מעבר משמעותיים.

התכנון סביב תחנת המטרו העתידית באזור ארלוזורוב רק מחזק את הכיוון: פיתוח שמבוסס על הליכה רגלית, שימושים מעורבים וציפוף לאורך צירים עמוסים.

הצירים המרכזיים נבנים מחדש

לאורך ז'בוטינסקי, קרול ואורלוב נרשמת בשנים האחרונות עלייה חדה בכמות התוכניות והיוזמות – חלקן בהליכי היתר, חלקן כבר קרובות לשטח.

הגישה אינה להרים עוד מגדל, אלא לייצר רצף עירוני חדש: עוד שבילי הליכה, עוד מסחר בקומת קרקע, עוד חיבורים בין שכונות ותיקות לבין מרכז העיר שהתעורר מחדש.

האזור שבו נפגשים אורלוב–קרול–ז'בוטינסקי הוא דוגמה טובה לכך – צומת שאולי עבר לידנו מאות פעמים, אך כעת הוא מקבל תכנון מחודש שנועד להפוך אותו לרחוב עירוני פעיל, מודרני ומאפשר.

מתחם שמספר סיפור

במסמכי התכנון של העיר מופיע הצומת הזה כאחד המתחמים המרכזיים להתחדשות. לא מדובר בחיזוק או תוספת קומות – אלא בהריסה מלאה של בניינים ישנים ובנייה מחדש של המתחם כולו.

לפי הפרסומים הרשמיים והמינהלת העירונית, התוכנית כוללת הריסה של 96 דירות בבנייני רכבת ותיקים; הקמה של שלושה מגדלים מודרניים בני עד 35 קומות; 359 יחידות דיור חדשות; וקומת מסחר פעילה לאורך הרחוב.

הפרויקט מקודם על ידי חברת דוניץ אלעד, והוא משתלב באופן טבעי במדיניות העירונית שמקדמת פיתוח מואץ לאורך הציר המרכזי ביותר של פתח תקווה.

המיקום – מרחק הליכה מהרכבת הקלה, מהקניון הגדול ומהשוק הוותיק – הוא מה שהופך את המהלך לאסטרטגי עבור העיר.

"כשמסתכלים על פתח תקווה בשטח, מבינים שלא מדובר בעוד פרויקט נקודתי אלא בתהליך עירוני רחב", מסביר אסף יוגב, סמנכ"ל השיווק של דוניץ אלעד. "העיר עברה שינוי תודעתי – היא כבר לא רק פרבר של גוש דן, אלא עיר שמחברת בין תחבורה מתקדמת, מרחב ציבורי חדש ומתחמים שמגדירים מחדש את מרכז העיר. כשמתחדשים בצירים כמו אורלוב וז'בוטינסקי, כל השכונה מקבלת הזדמנות להתחיל מחדש".

לאן זה הולך?

כשבוחנים את התמונה הרחבה, רואים מגמה ברורה: פתח תקווה מגדירה את עצמה מחדש כעיר מרכזית במטרופולין גוש דן.

עם מדיניות עירונית מסודרת, צירים מחודשים, תחבורה מתקדמת ופרויקטים בהיקפים גדולים, היא מתקדמת לעבר עשור של שינוי משמעותי – כזה שמחזיר את מרכז העיר למשחק.

אורלוב-קרול הוא רק חלק מהסיפור, אבל הוא מסמן היטב את הכיוון: פינוי־בינוי רחב היקף, בנייה לגובה, עירוב שימושים, ושכונות וותיקות שנפתחות מחדש לעידן העירוני הבא של פתח תקווה.