126 מדרגות בין גבעתיים לטבע: פרויקט "המרי" בקרוב יוצא לדרך

 

בעוד כמה שנים תוכלו לשבת לקפה במרכז גבעתיים, ותוך 5 דקות להגיע למדבר. טוב, לא בדיוק מדבר, אלא יותר נכון – שילוב של ג'ונגל ומדבר. שביל טיולים סודי של 126 מדרגות שיעלו דרך סלע כורכר מקומי עם צמחייה מטפסת.

זה יקרה במסגרת פרויקט ההתחדשות העירונית החדש של דוניץ אלעד, ברחוב המרי בגבעתיים.

"שביל הגישה הזה יהיה כמובן פתוח לכולם, ויעבור בין ארבעת הבניינים החדשים שיוקמו במתחם", מספרת אדריכלית הגר צור, מתכננת הנוף של הפרויקט. "מי שיילך בשביל יעלה לגובה של 20 מטרים מרחוב ניצנה, במורד הפרויקט ועד לרחוב המרי שבצמרתו. השביל ממש יאפשר להולכים בו להרגיש כאילו הם מנותקים לגמרי מהעיר".

"כל בניין הוא אחר לגמרי"

במסגרת הפרויקט, אותו תכנן משרד אדריכלים דני קייזר, ייהרסו שבעה בניינים משנות ה-50 וה-60 הכוללים 42 דירות, ובמקומם ייבנו ארבעה בנייני בוטיק בגובה של 4 עד 9 קומות, שיכללו 105 דירות.

רשא זרייק, האדריכלית הראשית של דוניץ אלעד, הייתה צריכה לפתור חידה תכנונית מורכבת: איך בונים ארבעה בניינים על מדרון בהפרש גובה של 20 מטר, מבלי להרוס את הסיפור הטופוגרפי של הגבעה?

"לכל אחד מהבניינים יש מספר שונה של קומות, וכל בניין הוא אחר לחלוטין", היא מספרת. "הבניינים התחתונים נמוכים יותר, העליונים גבוהים יותר – יורדים עם הנוף, מדברים עם המדרון. זו לא בנייה של מגדלים, אלא בנייה מרקמית שמכבדת את הטופוגרפיה".

זרייק הקפידה שגם הבניינים עצמם יספרו את סיפור הכורכר: "קומת המסד – הקומה שנוגעת בקרקע – תהיה מחופה באבן כורכר. שאר הבניין יהיה בחומר בהיר".

לדבריה, המבנים שואבים את זהותם מהאדמה שהם ניצבים עליה.

הדירות עצמן מגוונות ביותר: 75-140 מ"ר. "אין דירה אחת שזהה לשנייה", מדגישה זרייק. "כל דירה מותאמת לקווי הבניין סביבה, לנוף. החלונות גדולים מאוד – לא חלון של מטר על מטר. המרפסות נהדרות. זו ממש לא בנייה סטנדרטית".

לדבריה, תמהיל הדירות המגוון בפרויקט יאפשר למשפחות צעירות לגור באותו מתחם עם משפחות מבוגרות ומבוססות יותר שיוכלו לגור בפנטהאוז.

זרייק מספרת על הדיירים שמתגוררים במקום כיום: "יש בהם ותיקים, יש משקיעים – כולם יהיו חלק מהפרויקט. מכפיל הדירות במתחם הוא לא גבוה בהשוואה להסכמי פינוי-בינוי אחרים. מ-42 דירות יוקמו 105 דירות. זה מאוד מדוד. המתחם יישאר קהילתי ושכונתי. קהילתיות חשובה לנו כערך בפני עצמו".

לא מנחיתים חללית במרכז העיר

לדברי שתי האדריכליות, מה שמייחד את הפרויקט זה שהוא לא מנסה לשנות דרמטית את האופי של גבעתיים. "אני ממש רואה בו פרויקט בוטיק מאוד מיוחד", אומרת זרייק. "אני לא מנחיתה חללית עם מגדל של 30 קומות באזור, אלא שומרת על הקיים, ומחברת בין הרחוב התחתון והעליון באמצעות פיתוח שהוא נעים, שמיש ונגיש. יש גם מעלית ציבורית שמגשרת על הבדלי המפלסים ומנגישה את המעברים דרך הפרויקט.

צור רואה בפרויקט דוגמה לעקרונות התכנון העירוני הנכון: "גבעתיים היא עיר צפופה, אבל עיר צפופה היא עיר טובה. הצפיפות משום מה מתפרשת בארץ כמילה שלילית, אבל היא דבר מצוין. ככל שיש יותר אנשים במקום אחד, המגוון של השירותים גדל. פריז, לונדון, אמסטרדם – הן הרבה יותר צפופות מהערים הכי צפופות בארץ. הצפיפות מאפשרת לבית קפה לפרוח, לבית ספר לתפקד טוב יותר, למסחר העירוני לשגשג".

בשלב הזה, חוזרת צור לשביל הכורכר: "זה בדיוק הקשר בין הפנים לחוץ שצריך. אם אנחנו מצופפים, אנחנו חייבים לתת מרחב שאתה יכול לצאת אליו, לשבת בו, ליהנות ממנו. השביל הוא המרחב הזה".

לוקאליות ברמה העמוקה ביותר

הסוד הגדול של הפרויקט הוא, כאמור, מה שמסתתר היום מתחת לבניינים הישנים ומגרש החנייה במקום: סלע הכורכר הנדיר. "הכורכר הוא סלע מוגן", מסבירה צור. "אסור לכרות אותו, אסור להקים מחצבות כורכר כי הוא הולך ונעלם. הוא נוצר אך ורק במישור החוף – במרחב בין קו המים לדיונות החוף. זה סיפור שמלווה את כל מישור החוף, והסלעים נדירים נמצאים רק בו".

אבל כאן, בפרויקט המרי, יש חריג נדיר לחוק: התוכנית המפורטת התירה להשתמש בסלעי הכורכר שנחצבים במקום בתהליך הבנייה עצמה – לא כחציבה מסחרית שמוציאה את הסלע מהאתר, אלא כחלק אינטגרלי מהפרויקט. "זאת הלוקאליות ברמה הכי עמוקה שלה", אומרת צור. "לקחת את החומר שהגבעה עשויה ממנו ולהפוך אותו למרקם החיים של התושבים".

כל שביל הטיול בנוי כולו מסלעי הכורכר שנחצבו במקום: המדרגות, הקירות התומכים, הטרסות. "השבילים לא ישרים אלא הולכים בזוויות, ובתוכם יצרנו פינות ישיבה", מתארת צור. "בגלל הזוויות, בכל גרם מדרגות יש מבט אחר – פעם רואים את ציר המדרגות, פעם את הצמחייה המטפסת, פעם את מרקם הסלע".

באזור המרכזי של השביל תהיה גם בריכת נוי, שם ניתן יהיה לשמוע פכפוך מים, לשבת ולהירגע.

"היה פה אתגר של ממש", אומרת צור. "איך לוקחים מרחב כל כך קומפקטי – מעבר בין בניינים – והופכים אותו לחוויה? איך הופכים הפרש גובה של 20 מטר לטיול שאפשר ליהנות ממנו? והאתגר השלישי: איך משתמשים בחומר כל כך נדיר ומוגן – הכורכר – בצורה שלא מבזבזת אותו אלא מעצימה אותו? הכורכר נתן את הטון העיצובי של כל הנוף".

הפרויקט נמצא כעת בשלבים מתקדמים לקראת הוצאת היתר בנייה. אבל כבר עכשיו ברור: לא מדובר יהיה בעוד פרויקט התחדשות עירונית מסורתי, שנמדד במספר יחידות הדיור ובגובה הקומות. כאן, הושם דגש אחר לגמרי: מה יישאר כשהבנייה תסתיים ויהפוך לנחלת הכלל. ואולי זה המבחן האמיתי לפרויקט התחדשות טוב: לא רק מה שהוא בונה, אלא מה הוא משאיר לעיר.