בין תורנויות למילואים: ד"ר תומר שגב על החיים בפארק תל אביב

עבור ד"ר תומר שגב (35), אבא לשלושה ורופא שסיים לא מזמן את הסטאז' ועובר להתמחות, הירידה לגינה המשותפת מתחת לבית היא לא תמיד זמן למנוחה. מהרגע שהוא יוצא מהמעלית, בפרויקט פארק תל אביב של דוניץ אלעד, הוא הופך לסוג של "מרפאה ניידת" עבור השכנים.

"כבר מהיום שאתה נהיה סטודנט לרפואה, מבחינת כל הסביבה שלך אתה הדוקטור", הוא משתף בחיוך את גיל יעקב ולירון שרון, בפרק השני של הפודקאסט "הצד השמח של העיר". לדבריו, "זה קורה בטבעיות ואהבה, אנשים מרגישים מאוד בנוח לפנות".

למרות הצניעות שלו, תומר הפך לנכס קהילתי אמיתי. רוב השיחות שלו בגינה מסתכמות ב"להרגיע את ההורים, להרגיע את הילד, לשים איזה פלסטר, קצת חיטוי על ברכיים משופשפות". מעבר לעזרה הראשונה, הוא מצליח לחסוך לשכנים שלו את מה שהוא מגדיר כ"חוויה המפוקפקת של להמתין שעות במיון על כלום".

מפלורנטין ל"קיבוץ" העירוני

המעבר לפרויקט פארק תל אביב סימל עבור תומר שינוי תפיסתי עמוק. כחיפאי שגדל למרגלות הכרמל, הוא חשש לגדל ילדים בתל אביב. "כשהיינו בלי ילדים וגרנו בפלורנטין היה לי נורא קשה לחשוב על זה שהילדים שלי יהיו תל אביבים, בתוך כל הרעש הזה". הוא חיפש עבורם את המרחב והטבע שהיו לאשתו מעיין בבנימינה, ומצא אותם דווקא כאן: "יש לך גם עיר, גם פארק וגם טבע… זה הכי קרוב לקיבוץ שאני יכול לחשוב עליו".

ג'אגלינג של החיים

הדינמיקה המשפחתית של תומר ואשתו מעיין היא מה שגיל ולירון מכנים "טרלול" חיובי. תומר מספר כיצד המציאות הישראלית השתלבה בתוך הרחבת המשפחה: "היה אירוע מורכב של מלחמה ומילואים. תוך פחות משנה כבר נכנסנו להריון השלישי". התוצאה היא שלושה בנים בטווח גילאים צפוף במיוחד, כשבין הילד השני לשלישי מפרידים שנה וחודש בלבד.

השילוב בין הלידה המוקדמת לבין השירות במילואים והתורנויות בבית החולים יצר עומס אדיר. "זה כמו ג'אגלינג", מתאר תומר. "כל פעם איזה כדור עומד ליפול ואתה צריך להתאבד עליו עכשיו ולהציל אותו". המחיר הוא הקרבה יומיומית של זמן איכות ושינה: "חוסר שעות שינה הופך אותך לקצר יותר, לעצבני יותר. אתה שוכח סיפורים של חברים".

"השכנים שמצילים אותי"

בנקודה הזו, הופך פרויקט המגורים לרשת ביטחון אנושית שמאפשרת למשפחה לתפקד. תומר מספר שבמציאות של תורנויות הנמשכות 26 שעות, הקהילה היא לא מותרות אלא הכרח. "לא פעם ולא פעמיים אני מבין ברגע האחרון שאני לא מספיק להוציא את הילדים מהגן, ואני מרים טלפון לאחד השכנים שמציל אותי".

הוא מתאר מציאות שבה השכנים לוקחים את ילדיו לחוגים או מארחים אותם ליום שלם כדי להוריד ממנו וממעיין את הלחץ. החיבור הזה הוא מה שמשאיר אותו כאן.

החזון הבא: קהילה בריאה יותר

כשהוא נשאל מה עוד היה רוצה לראות בשכונה, הוא מדבר על "מתחם סטודיו כזה של כושר ובריאות, משהו שמשלב את שני העולמות האלה… לטפל בגוף".

עד שזה יקרה, הוא ממשיך להיות השגריר הכי טוב של השכונה. "הבאתי לפה כבר חבר טוב מהלימודים שעבר בעקבותיי. מספיק איזה אחר צהריים אחד לראות את הילדים שמתרוצצים, את ההורים, ואתה מבין שיש פה איזה משהו אחר".